אוקטובר 1917, פטרוגרד, צפון רוסיה:
מדרגות ארמון הקיץ הקיסרי. רבבות מפגינים מטפסים בזרם אנושי בלתי פוסק במעלה המדרגות.
קומץ של קוזקים מצבא הצאר צועדים עם רובים מכודנים, מופנים כלפי המפגינים ויורים. המצלמה של סרגיי אייזנשטיין מתמקדת בילד בהמון שנפגע מירי הקוזקים, נופל ונרמס על ידי אלפי הנסים על נפשם.
אמו, שמבחינה בנפול תינוקה, חוזרת אליו, מרימה את הילד הגוסס, וצועדת כלפי הקוזקים בפנים אטומות, נטולות מורא.
רגע של מפנה, ההמון נעצר, משנה כיוון ונע שוב במעלה המדרגות. הקצין, כנראה המום נוכח גבורת האם עם תינוקה הגוסס בידיה, מריד את חרבו ועוצר את הירי.
רגע של דממה, אפילו שוסטקוביץ, שהלחין את המוזיקה בסרטו האילם של סרגיי אייזנשטיין, מחריש לרגע.
האם במרחק מטרים ספורים משורת הקוזקים במעילים הלבנים של צבא הצאר.
המצלמה מתמקדת בחרבו של הקצין שמונפת למעלה.
החרב יורדת באבחה.
צרור קטלני סם קץ לחייה וחייו של תינוקה.
***
המצלמה מתמקדת באם אחרת שדוחפת בחרדה גלויה את תינוקה בעגלה במורד מדרגות הארמון, ומידי פעם שולחת מבט חרד לכוון הקוזקים הקרבים אליה.
ירייה קטלנית מפלחת את חזה.
היא אוספת את כל כוחותיה ואוחזת בעגלה, אבל בעת שהחיים עוזבים אותה, היא שומטת את העגלה וזו טסה עם תינוקה במורד, לקראת הסוף הבלתי נמנע.
הסצנה נחתכת בעריכה.
תותח ענק של אונית קרב זז באיטיות מאיימת כלפי מרכז המסך, מתייצב ופגז אימתני עוזב את הקנה בדרכו למדרגות ארמון הקיץ של הצאר.
המהפכה הבולשביקית מתחילה.
לעולם מאותו יום ואילך, האנושות לא תראה כמו שהיא נראתה.
הסצנה שתיארתי הוא אחד מאושיות הקולנוע.
יש בה אלמנטים של עריכה ושימוש במצלמה ובזוויות צילום שיובנו רק כעבור שישים שנה, (הסרט הוצג לראשונה ב – 1925).
במציאות, על מדרגות ארמון החורף של הצאר, נולדה מהפכה.
האות ניתן בירי בודד של אונית המערכה הקיסרית, פוטיומקין, בעקבותיו נודע להמון שצוות האוניה איתם.
בכל מהפכה יש נקודת מפנה. לעיתים היא ניתנת לזיהוי רק במבט לאחור, בחלוף שנים וגם אז במחילה.
אצלנו אין קוזקים, (דה!!!!!!!!!!!!!!!!).
אבל יש שלטון אטום, מושחת ומטומטם, שאין שום סיכוי שבעולם שיזהה את נקודת המפנה לפני שקרתה.
חברים יקרים מן השדרות, הכיכרות והסלונים בערי וכפרי ישראל.
פוטיומקין זה אני ואתה.
מחר זה היום.
אנחנו נירה את ירית הפתיחה.
וכל מה שצריך זה לא תותח ענק וגופות מרוטשות, אלא נוכחות של מיליון איש בכיכרות שתובעים, "צדק חברתי", ו"מושחתים הביתה".
בהצלחה למחר, חיינו וחיי הדורות הבאים תלויים בה.
קורא יקר, אנא, העבר הלאה, לקראת מחר, זה היום המכריע.
קישורים לסרט: http://youtu.be/Bh2SuJrEjwM
כותב, מבקר ומייחל.
